על פי ה-DSM, ספר ההבחנות הפסיכיאטרי, אנקופרזיס היא הטלת צואה חוזרת ונשנית בנסיבות לא מותאמות (כלומר, לא בשירותים), המתרחשת לאחר הגיל בו הילד מצופה לפתח מסוגלות להתאפק, כאשר הגיל הכרונולוגי לאבחנה הינו 4 שנים. הקריטריונים הפסיכיאטריים לאבחון של אנקופרזיס, על התופעה להתרחש בתדירות של לפחות פעם בחודש לאורך שלושה חודשים, ובתנאי שאינה נובעת מהשפעתו של חומר כלשהו או ממצב רפואי.
מה אנחנו עושים לאחר האבחון הראשוני ?
ראשית יש לשלול בעיות רפואיות-פיזיולוגיות . לאחר מכן או במקביל יש לנסות להבין פרטים חשובים: מתי החלה ההצטאות? האם היא מתרחשת בבית? בגן? באילו שעות.
אנקופרזיס ראשוני מתייחס לילדים שמעולם לא הצליחו לסגל שליטה על צרכיהם והרגלי שימוש בשירותים, גם בגיל בו לא אמורה להיות לכך סיבה פיזיולוגית.
אנקופרזיס שניוני מתייחס לילדים שהצליחו להיגמל מחיתולים בשלב ההתפתחותי המתאים, אך פיתחו את הבעיה בשלב מאוחר יותר, לרוב בהקשר של שינויים או לחצים נפשיים סביבתיים שהתרחשו בחייהם. ברגע שנצליח לדייק את המקור, ננסה להבין את הארועים שגרמו לכך, האם יש ברקע שינוי כגון: הולדת אח, מעבר מגורים, שינוי בבית גירושין, אובדן כלשהו .
זהו שלב בו חשוב להיעזר באשת מקצוע, העבודה נעשית דרך פגישות טיפוליות עם הילד להבנת מקור הבעיה והדרכת הורים במקביל, הן על מנת להבין ולחשוב מה ניתן לעשות עם הסיבות שהביאו לאנקופרזיס והן על מנת לבנות תוכנית לטיפול והפסקת ההצטאות. אנקופרזיס הינו סימפטום שמספר לנו את סיפור התמודדות הילד עם הארועים הסובבים אותו, לרוב ישנן נגיעות של חוסר נראות חוסר מקום (לא רואים אותי ולכן אני אעשה הכל כדי שיראו אותי וגם יריחו ) וחוסר שליטה בחיים עקב אירועים חיצוניים. הטיפול יהיה דינמי ויכיל גם התנהגותי
לפרטים נוספים מוזמנים ליצור קשר