פגיעה עצמית מוגדרת כפגיעה ישירה ומכוונת ברקמות הגוף שלא נועדה לגרום מוות. עם הפגיעה העצמית נמנים בדרך כלל חתכים, כוויות, שריטות וחבלות עצמיים בדרגות חומרה משתנות.
פגיעה עצמית ממלאת מגוון תפקידים ובהם ויסות עצמי, ביטוי סמלי של תכנים נפשיים ואמצעי תקשורת.
גליק־פלג, 2010 הציעו לחלק מודלים אלה לשלוש קבוצות מרכזיות:
א. מודלים של ויסות או ריפוי עצמי שנוגעים לכוחה של הפגיעה העצמית הן בוויסות מצבי עוררות רגשית שנחווית כשלילית, כלומר הפגיעה עצמית משמשת להרגעת הכאב הנפשי הבלתי נסבל והמרתו לכאב פיזי, בכך נוטל הפוגע את השליטה חזרה לעצמו , והן בהפסקת מצבי קהות רגשית ודיסוציאציה.
ב. מודלים של ייצוג אישיותי־ נפשי שעוסקים ברובד הסמלי של הפגיעה העצמית )שחזור חוויות טראומטיות של התעללות בגוף, "סגירת חשבונות" עם הגוף המיני וכדומה ;
ג. מודלים שמתמקדים בתפקידיה הבין ־אישיים והתקשורתיים של הפגיעה העצמית , ניסיון מודע או לא מודע לבטא מצוקה, זעם, קשיים אלו בתחום הבין אישי מביאים לחוסר אמון בקיומם של קשרים אמיתיים ומספקים ובאפשרות לתקשורת ומגע במלוא מובנן של המילים. במצבים אלו, הפגיעה העצמית הופכת לדרכו של האדם לתקשר את חוויותיו הפנימיות בינו לבין עצמו ובינו לבין אחרים..
מודלים אלה אינם סותרים זה את זה אלא משלימים זה את זה ומסמנים את הפגיעה העצמית כתופעה מורכבת ומרובדת.
חשוב לזכור שפגיעה עצמית אינה מניפולציה או רצון להשיג תשומת לב, פגיעה עצמית מהווה כלי עוצמתי להשגת הקלה רגשית במצבי סבל נפשי, ואמצעי תקשורת להיבטים הבלתי מדוברים והבלתי ידועים שבקשרים המשמעותיים. לצד זאת, פגיעה עצמית היא לעולם לא רק "טכניקה" או "אמצעי", אלא תמיד גם ביטוי להיבטים נפשיים לא מודעים או כאלו שלא זכו לעיבוד רגשי מספק. מחקרים עכשוויים מצביעים על כך שאחד האלמנטים המשמעותיים ביותר להתמודדות עם ושיקום מחוויות רגשיות מכאיבות היא היכולת לעבד ולתת מילים לחוויה.